פס"ד בעניין תשלום שעות נוספות לעובד בחוזה אישי

1.         רקע כללי

            התובע הועסק ע"י הנתבעת, אשר מספקת שירותי מחשוב לרשויות מקומיות, במתן שירותי תמיכה טכנית למערכות מחשוב בעירית חולון, בהתאם לחוזה אישי מיום 30.5.02 עד להתפטרותו בחודש 7/05.

            בתביעתו עותר התובע לגמול שעות נוספות בגין עבודתו בשנים 05'-03'.

            הנתבעת בכתב ההגנה טענה כי התובע לא נדרש לעבוד שעות נוספות וכי חישוביו של התובע סתמיים ובלתי מבוססים. לטענתה, הוסבר לתובע, כי במקרים חריגים בלבד קיים צורך לעבודה במסגרת מכסה מאושרת מראש של שעות נוספות. התובע תוגמל תמורת עבודת שעות נוספות שביצע לבקשת הממונים עליו במפורש. התובע ידע כי עבודה בשעות נוספות ללא אישור הממונים עליו אינה מזכה בתשלום. דוחות הנוכחות של התובע אינם משקפים את שעות עבודתו בפועל. עוד נטען כי  דרישת התובע לגמול שעות נוספות הועלתה לראשונה במכתב בא כחו מיום 8.2.06.

2.         המצב המשפטי

            חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א - 1951 קובע כי יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה (סעיף 2(א) לחוק) ומתיר עבודה בשעות נוספות בתנאים המפורטים בו תוך הטלת חובה לתשלום גבוה יותר על מנת לפצות את העובד על עבודתו. מדובר בזכות מגן שאין לוותר עליה, המתגבשת עפ"י ההלכה הפסוקה בשני תנאים מצטברים: הראשון, קיומה של דרישת מעביד מעובד לעבוד שעות נוספות ואישורו לביצוען; השני, הוכחת מספר השעות הנוספות ע"י העובד. הדגש בפסיקה הוא על היותה של היוזמה והסמכות להעסקה בשעות נוספות נתונות בידי המעביד (דב"ע מט 98-3 חיים שוורץ נ. עיריית תל-אביב-יפו, פד"ע כ"א 174) ולכן, עובד שעל דעת עצמו וללא אישור מעבידו ביצע עבודה בשעות נוספות - אין בסיס לתביעתו (תב"ע (חיפה) לא 3-3 סגולה אמבר נ. קופת חולים מכבי, פד"ע ח, עמ' ע"ב).

            הואיל ומדובר בתביעת ממון מוגדרת, על התובע הנטל להוכיח מהו מספר השעות הנוספות שעבד על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב (דב"ע לב/ 32-3 מרילין פרומוביץ נ. ישראל בר אדון, פד"ע ד', 39).

            השאלה העומדת לדיון בתביעה שבפני היא האם זכאי התובע לגמול שעות נוספות, במילים אחרות, האם נדרש לבצע עבודה בשעות הנוספות הרלבנטיות וקיבל לכך אישור המעביד, אם כן - מה שיעור הגמול לו זכאי התובע כפועל יוצא מהיקף השעות הנוספות שביצע.

3.         חומר הראיות

            התובע בתצהירו העיד כי החל משנת 03' חדלה הנתבעת לשלם לו גמול שעות נוספות. במענה לפניותיו בענין, הובטח לתובע לטענתו כי התשלום יוסדר בעתיד. דרישותיו בכתב לתשלום לאחר סיום עבודתו לא נענו. בדיקת דוחות הנוכחות מראה כי שולם לתובע שכר מחושב על בסיס תעריף רגיל, דהיינו, סך -.26 ש"ח לשעה כמצויין בכתב התביעה תוך התעלמות המעסיק מ- 166 שעות נוספות אשר ביצע בשנת 05' ו- 256 שעות נוספות שביצע בשנת 04'. אשר לשעות הנוספות בשנת 03' - בהעדר דוחות נוכחות רלבנטיים, עפ"י אומדן מבוסס על ממוצע חודשי בשנים 05/04, היו לתובע לטענתו 211 שעות נוספות. 

התובע אישר בעדותו כי בהתאם לחוזה האישי שלו הוסכם על מסגרת עבודה בשעות 8.00 עד 16.00, אולם על-פי ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים וממהות תפקידו מובן, לטענתו, כי נדרשת עבודה בשעות נוספות.

מחומר הראיות מתברר כי בשלב ראשון, הממונה על התובע היה מנהל מערכות מידע, דני יצחקי. התובע העיד כי סוכם בעל-פה עם יצחקי שהתובע יטפל בתקלות בהתאם לצורך ואילו נושא התמורה יוסדר לאחר מכן מול עירית חולון. עוד ציין התובע, בנוסף היה הסדר לפיו קוזזו שעות עבודה כנגד ביצוע שעות נוספות.

            בפועל, שולם לתובע בשנת 03' גמול חלקי של שעות נוספות. התובע לא יכול היה לנקוב בשיעורו. בשלב מאוחר יותר החל מחודש 4/04, בעקבות מינויה של אורנה בלוססקי-רן לתפקיד המנהלת מטעם הנתבעת בעירית חולון, התחלפו הממונים על התובע.

            התובע העיד כי בתוקף אחריותו האישית בתפקיד נאלץ לטפל בתקלות באופן מיידי, חלקן בידיעתה של בלוססקי, לעיתים קרובות בלילות ולעיתים בטלפון מביתו, על מנת לאפשר תחילה עבודה סדירה לארגון, בלא שחיפש את הממונה לקבלת אישורו מראש לביצוע העבודה. עם זאת, הודה התובע כי עבודה בשעות נוספות היתה טעונה אישור, לדעתו ניתן היה לקבלו בדיעבד "אולי במועד מאוחר יותר לאחר הטיפול בתקלה", כדבריו. לשאלה אם בפועל לא ניתן אישור לביצוע עבודה השיב התובע: "זה בדיוק מה שקרה".

            התובע הוסיף כי היה מודע למכתב סמנכ"ל כספים בנתבעת ד. קמחי אל עובדי החברה מיום 10.12.03 בענין ביטול תשלום שעות נוספות. אף על פי כן דבק בגירסתו לפיה "בעבודה שלי זה מחייב" וציין כי אחרי מועד המסמך האמור קיבל מיצחקי ומאייל אישורים לשעות נוספות בעבודות מסויימות כגון החלפת דברים ברשת, לא תקלות יומיומיות.

            בהתאם לדרישות העיריה עבד, לטענתו, שעות נוספות בלילות עקב שדרוג מערכות ותיקון תקלות וכן עבד ברציפות בימי ג', יום עבודה מפוצל בעיריה, משעה 7.30 עד 20.00, בהתאם לדרישת בלוססקי.

            משלא שולם גמול השעות הנוספות פנה התובע בעל-פה ליצחקי, לאייל ולאורנה, ונענה: "לא ישלמו לך את השעות הנוספות, לא טוב לך תלך הביתה". דרישה בכתב לחברה לא נשלחה, לטענתו, מהטעם שכתובתה אינה ידועה. בלית ברירה ומתוך נאמנות, כטענתו, המשיך התובע בעבודתו חרף אי תשלום גמול שעות נוספות.

            אשר להיקף השעות. לטענת התובע דוחות הנוכחות אינם משקפים משלא נכללו בהם עבודות המבוצעות מביתו ובאתרים בהם לא היה שעון נוכחות.

סכום התביעה חושב לפי -.27 ש"ח לשעה כמצויין לטענתו בתלושי השכר.